בוריס ציטלינוק

בוריס ציטלונוק נולד בשנת 1944 במוסקבה.
בשנת 1965, גויס בוריס לצבא הסובייטי ושירת עד לשנת 1968. בשנת 1969 חזר לעבודתו במפעל למכונות, אך זמן קצר לאחר מכן התפטר, כיוון שרצה להגיש בקשה לצאת מברית המועצות – ולא רצה שמעמדו בעבודה יכשיל את קבלת ההיתר. לכן, מצא בוריס עבודה במפעל אחר.
בחודש אפריל 1971 הגיש בוריס את הבקשה הראשונה לקבלת היתר עלייה לישראל, אך נענה בסירוב מהשלטונות הסובייטיים מתוך "שיקולים ממלכתיים". לאחר הסירוב, החלו הרשויות בברית המועצות להתנכל לבוריס: הוא פוטר מעבודתו ועמד בפני מעצר בעוון טפילות. הוא החל לעבוד בעבודות מזדמנות, ובכל פעם שנודע לאחד ממעסיקיו כי הוא מבקש לעלות לישראל – פוטר מעבודתו.
בוריס, שבאותה התקופה נרדף בקביעות על ידי הק.ג.ב, היה חבר בקבוצת יהודים שביקשו לעלות לישראל, חתם על מכתבי מחאה בנושא והשתתף בהפגנות למען זכותם של היהודים לצאת באופן חופשי מברית המועצות.
במהלך כל אחד משני ביקוריו של הנשיא ניקסון בברית המועצות, בשנים 1972 ו-1974, נעצר בוריס ונלקח לכלא מחוץ למוסקבה בשל פעילותו הציונית. כל מאסר נמשך 15 יום.
מספר חודשים לאחר דחיית בקשתו של בוריס לעלות לישראל, אושרה בקשתם של הוריו ואחיו, והם הגיעו ארצה באוקטובר 1971. המשפחה פעלה מישראל ושלחה אל שלטונות ברית המועצות בקשות חוזרות ונשנות לסייע לבוריס, אך בקשות אלו לא נענו.
ב-24 בפברואר 1975 נערכה הפגנה שקטה של תשעה יהודים מול ספריית לנין שבמוסקבה. בוריס היה בין המפגינים, שהניפו שלטים שקראו להענקת חופש לאסירי ציון ולהיתרי יציאה לישראל. אנשי המיליציה של הק.ג.ב פיזרו את ההפגנה במהירות, ובוריס נעצר יחד עם חברו, מרק נשפיץ. השניים הואשמו בהפרת הסדר הציבורי, ולחבריהם האחרים להפגנה לא אושר להיכנס למשפטם כדי להעיד לטובתם. בוריס וחברו נידונו לחמש שנות גלות בסיביר. בסופו של דבר, שוחרר בוריס ממאסרו ב-1 באוגוסט 1979.