גריגורי ברמן

גריגורי ברמן נולד ברוסיה בשנת 1946, והיה פעיל עלייה.
במקצועו עבד גריגורי כמורה ולאחר מכן כמנהל. במקום עבודתו פגש צעיר יהודי, ושניהם החלו ללמוד יחד עברית ואף הביעו את רצונם לעלות לישראל. גריגורי החל לפעול למען הציונות בחוגי בית באודסה בין השנים 1972-1971. בעקבות פעילות זו, החל הק.ג.ב לעקוב אחריו.
כאשר הגיש בקשה ליציאה מהארץ, נתקל גריגורי בסירוב מצד השלטונות בטענה כי עליו להתגייס לצבא. זאת, למרות שבעבר נפסל לשירות בשל מצב בריאותו ועבודתו כמורה. גריגורי לא נענה לצו הגיוס שנשלח אליו, מכיוון שידע שלאחר שירות צבאי לא ניתן לצאת מתחומי ברית המועצות במשך חמש שנים, מחשש לגילוי סודות צבאיים. לפיכך, טען גריגורי כי לא יתגייס לצבא, מכיוון שכבר שלח בקשה לעלייה לישראל – ולכן רואה עצמו כאזרח ישראלי.
בעקבות דברים אלה, נעצר גריגורי ביום ה-26 במאי 1972 והורשע בשתי עבירות: השתמטות משירות צבאי והתנהגות פרובוקטיבית כלפי המשטר. גזר דינו עמד על שלוש שנות מאסר עם עבודות פרך. למרות שהוצעה לו חנינה אם יתגייס לצבא, גריגורי העדיף להיות אסיר ולממש את זכותו כיהודי, כדי לעלות לארץ ישראל בבוא העת.
תנאי הכליאה היו קשים מאוד וכללו אלימות קשה והתנכלויות. בשלב מסוים נשלח גריגורי לצינוק למשך 30 יום. במקביל, החלו בישראל לבדוק אפשרויות להקלה בתנאיו, לשחרורו ולהענקת אזרחות ישראלית.
לאחר שלוש שנים בכלא הסובייטי שוחרר גריגורי, ובתוך עשרה ימים בלבד מרגע שחרורו – עזב את ברית המועצות ועלה לישראל. בארץ עברת את שמו ל"גרשון", התגייס לצבא, נלחם במלחמת שלום הגליל והוכר כנכה צה"ל.