לב גנדין

לב גנדין היה ציוני שפעל לשחרורו של אנטולי שרנסקי.
בשנת 1974, ברח לב ממעצר בקישינב, ולכן לא השתתף בהפגנות ובפעילויות ציוניות בפומבי. הוא עסק בעשייה סמויה יותר, שכללה פגישות עם הציונים בערי הספר והשתתפות במבצעים שהתקיימו בחשאי. השלטונות עקבו אחרי לב בקביעות והוא שהה במצטבר כשמונה חודשים במעצר בבתי הכלא בברית המועצות. גם בפרשת שרנסקי, נעצר לב ל-15 יום אך לא אמר דבר נגדו בחקירות, למרות שהכיר היטב אותו ואת פעולותיו.
שרנסקי נעצר בשנת 1977 והואשם בבגידה ובריגול לטובת "האימפריאליסטים האמריקאים". קבוצת יהודים קמה במטרה לגייס להגנתו של שרנסקי את ממשלות המערב ואת דעת הקהל העולמית. לב גנדין האמין כי יש לפעול בצורה שונה, ובאופן מעשי יותר. לקראת מועד משפטם של שרנסקי וחבריו יורי אורלוב ואליק גינזבורג, החליט לב להראות לשלטון הסובייטי שלא השיגו את מטרתם בהפחדה. הוא הפיץ כרזות עם דיוקניהם של הנאשמים, בהן נכתב: "אנשים אלה אשמים רק בכך שרצו יותר חירות וחיים טובים. מחזירים אותנו לימי סטאלין. התחילו למחות נגד הדיכוי בטרם יהיה מאוחר מדי!". את הכרזות הפיץ לב יחד עם חבריו למרות החשש ממאסר.
בלילה שבין ה-3 ל-4 ביולי 1977, לאחר פעילות הדבקת הכרזות, הגיע קצין ק.ג.ב לביתו של לב, תלש מהקיר את תצלומו של שרנסקי ודחף לידו פיסת נייר, עליה היה כתוב "תסתיר, כדי שלא ימצאו!". בהמשך, קצין זה הואשם בבגידה. למרות האזהרה, לב התבקש להגיע למטה הק.ג.ב לחקירה, בה נחשד בעבירת תעמולה אנטי-סובייטית ובגרימת נזק לרכוש המדינה בהדבקות הכרזות. לב הודיע שלא ישתף פעולה עם החוקרים ושמטרתו היחידה היא לעלות לישראל. לאחר מספר תשאולים שעבר, הבין לב כי הוא עומד בפני מעצר והחליט להיעלם. הוא ברח לצפון קווקז, ולאחר שנה שב למוסקבה בידיעה שהתיק נגדו נסגר מחוסר עניין.
השלטון הסובייטי הקשה מאוד על רצונו של לב לעלות לישראל, והתיר לו לצאת מברית המועצות רק בשנת 1989. בעקבות מחלת אביו, המתינו לב ואמו ועלו לישראל רק לאחר פטירת האב, בשנת 1990.