סילבה זלמנסון

סילבה זלמנסון נולדה בסיביר בשנת 1944, הייתה פעילה במחתרת ציונית והשתתפה במבצע חטיפת מטוס אזרחי בלנינגרד.
בעקבות גילויי אנטישמיות כלפיה, החלה סילבה לפתח זהות ציונית כבר בגיל צעיר. בין השנים 1970-1968 הייתה סילבה חברה במחתרת היהודית הציונית בריגה, ועסקה בלימוד עברית ובתרגום ספרים. בשנת 1970 השתתפה ב"מבצע חתונה", שמטרתו הייתה לעורר את המודעות לבעיית זכויות האדם בברית המועצות, ובפרט לבעיית היהודים המבקשים לעלות לישראל.
למרות שידעו כי סיכוייהם להצליח אינם רבים, מארגני המבצע תכננו להשתלט על מטוס אזרחי ולהטיסו לשבדיה, למסיבת עיתונאים שבה יעלו את הנושא הכאוב. ניסיון החטיפה נכשל, מכיוון שהק.ג.ב ידע על התוכנית וסיכל אותה ביום ביצועה – ה-15 ביוני 1970. סילבה וחבריה נעצרו באותו היום ונשפטו במה שנודע כ"משפט לנינגרד הראשון".
בעקבות הזעזוע העולמי על אכזריותה של ברית המועצות, במשפט הוחלט לשחרר שלוש נשים מהקבוצה, אך סילבה נותרה במעצר, מכיוון שנחשבה למנהיגה. בעדותה, טענה סילבה שאם היו מאפשרים ליהודים לצאת מברית המועצות לישראל כפי שהם מבקשים, לא היה צורך בניסיון לחטוף מטוס, ושכל שהם מבקשים הוא להגיע למולדת האמיתית שלהם. סילבה נידונה לעשר שנות מאסר באשמת בגידה במולדת וביצוע פעולות אנטי-סובייטיות.
למרות כישלון המבצע, הוא הצליח לעורר הדים בכל רחבי העולם, וכך נחשף מצבם האמיתי של יהודי ברית המועצות. אזרחים במדינות שונות בעולם החלו להפגין למען שחרור האסירים ממשפט לנינגרד, ולמען שחרורה של סילבה.
בשנת 1971 הוחלט לאפשר יציאת יהודים מברית המועצות, ובשנת 1974 שוחררה סילבה ממאסרה במסגרת עסקת חילופי אסירים. היא עלתה לישראל מיד, ובארץ המשיכה להיאבק למען אסירי ציון שנשארו בברית המועצות, ביניהם גם בעלה – אדוארד קוזניצוב – שנידון למוות, אך בסופו של דבר שוחרר בעסקת חילופי אסירים נוספת.