אלכסנדר חולמיאנסקי

אפרים חולמיאנסקי נולד במוסקבה בשנת 1950 למשפחה יהודית חילונית. הוריו הסתירו מפניו את עובדת היותו יהודי עד שהיה בן 9.
הגילוי על זהותו היהודית הרעיש את עולמו, וכאשר בגר החליט חולמיאנסקי לעלות לישראל. אך בימים ההם, לאחר מלחמת ששת הימים, ממשלת ברית המועצות לחמה בעוז נגד הארגונים הציוניים - והעלייה ארצה הפכה לכמעט בלתי אפשרית.
עד שתוכשר הקרקע לעלייה הקדיש חולמיאנסקי את מרצו ללימוד עברית. באותה העת התקיימו קורסים לא רשמיים ללימוד עברית בערים הגדולות - מוסקבה ולנינגרד. חולמיאנסקי פעל להרחבת קורסי הלימוד לערים הקטנות יותר.
מפעל לימוד העברית משך אליו את תשומת לבן של רשויות הביטחון של המדינה. חולמיאנסקי ושאר הפעילים ספגו איומים שונים, אך למרות זאת הצליחו לבנות רשת סודית גדולה להקניית השפה, שהיוותה צעד ראשון ומשמעותי בעלייה ארצה.
לאחר מספר שנים של עבודה, הוטמן נשק בדירתו של חולמיאנסקי והוא נעצר ונכלא. במחאה נגד המעצר הלא הוגן הוא יצא לשביתת רעב, שמשכה תשומת לב בינלאומית. צוות בית הכלא פעל לסיכול שביתת הרעב על ידי החזקתו בתנאים קשים במיוחד והאכלתו בכפייה.
במהלך מעצרו גזר עליו בית המשפט מאסר של שנה וחצי בפועל בגין החזקת נשק. הוא הועבר למחנה עבודה מתקן בעיר קמנסק-אוראלסקי, שם, בלחץ צוות המחנה, עצר את שביתת הרעב שלו.
בשנת 1986, מיד לאחר שחרורו, אמר לאחיו, "לא ראיתי בכלא דבר מחריד עד כדי כך שבגללו היינו צריכים, חלילה, לוותר על עקרונותינו פה". כמה חודשים לאחר מכן הוא התחתן, ושנתיים לאחר מכן הורשה לעלות לישראל.
את קורותיו של חולמיאנקי ניתן לקרוא בהרחבה בספרו: "קול הדממה. סיפורה של המחתרת היהודית בברית המועצות".