יולי אדלשטיין

יולי (יואל) אדלשטיין נולד בצ'רנוביץ שבברית המועצות בשנת 1958, והיה פעיל ציוני.
כשסיים יולי את לימודיו בתיכון, ביקש להתקבל לבית ספר גבוה ללימודי שפות, אך נדחה בגלל יהדותו. הוא למד במכללה למורים, אך סולק ממנה לאחר שהתבטא נגד סטלין. כאשר בקשתו לעלות לישראל בשנת 1979 נדחתה על ידי השלטונות, הוא עבר למוסקבה, החל ללמד עברית והפך לפעיל ציוני.
בשל פעילותו הציונית, נרדף יולי על ידי השלטון הסובייטי. באוגוסט 1984 נערך חיפוש בביתו, ונלקחו ממנו ספרים, עיתונים, ספרי קודש וחפצים נוספים. ב-4 בספטמבר הוא נעצר על ידי הק.ג.ב באשמת שווא של החזקת סם אסור, שהושתל בביתו. הוא נשפט לשלוש שנים במחנה וידרינו, שם סבל מאלימות רבה מצד האסירים הפליליים במקום.
לאחר שהתפילין והסידור שלו הוחרמו בדצמבר 1985, פתח יולי בשביתת רעב ונלקח לצינוק אחרי 10 ימים. בזמן ששהה במאסר, אשתו סבלה מרדיפה ונאלצה לעבור ממקום למקום כדי לא להיתפס.
באפריל 1986, יולי נפצע קשה, שהה בצריף החולים של המחנה – ומאוחר יותר הועבר לבית חולים, שם מצבו הידרדר עד כדי סכנת חיים. באותה העת, הישוב הקהילתי אלון שבות בישראל החליט לאמץ את משפחת אדלשטיין, והפעיל לחץ בכל העולם לשחרורו של יולי, אשר יצא לחופשי לאחר שנתיים ושמונת חודשי מאסר.
ב-12.7.1987 עלו יולי ומשפחתו לישראל. עם הגעתם לארץ, נערכה עבורו קבלת פנים ברחבת הכותל, והוא קיבל אזרחות כבוד. בישראל המשיך יולי לפעול למען יהודי ברית המועצות. הוא היה ממייסדי מפלגת "ישראל בעלייה", חבר כנסת, השר לקליטת עלייה, סגן שר הקליטה, שר ההסברה והתפוצות, ויו"ר כנסת ישראל.